איש קטן גדול

פורסם בתאריך28/12/2012 בנושא NFL

ראסל ווילסון - איש קטן גדול

בדיוק לפני שנה, ב-2/1/2012, נקבע שיא במשחק ה”רוז בול” היוקרתי כאשר הקבוצות צברו 83 נקודות. המנצחת היתה הקבוצה האהודה עליי, אורגון, וזה לא הפתיע אף אחד כי לדאקס היתה אחת ההתקפות הטובות בליגה. אבל התוצאה הסופית היתה 45-38 בזכות הקווארטרבק המבריק של היריבה וויסקונסין, שצבר 296 יארד ו-3 טאצ’דאונים  עם 76% הצלחה. אבל לכולם היה ברור שלמרות העונה המופלאה שלו, ראסל ווילסון סיים את הקריירה. עם גובה ממוצע מאד של חמישה רגל ואחד-עשר אינצ’ים (1.80 מ’), הוא היה נמוך מדי להיות קווארטרבק ב-NFL. תנסו לספר את זה לסן פרנסיסקו…

מספר חודשים לאחר סיום עונת המכללות, פיט קארול, מאמן קבוצת ה-NFL של סיאטל, לקח סיכון כאשר “ביזבז” בחירת דראפט בסיבוב השלישי על ווילסון. הרי רק שחקן אחד מתחת לשישה רגל מסר ליותר מ – 15 טאצ’דאונים מאז 1970. דאג פלוטי היה 1.78 מ’ והיתה לו קריירה סבירה ב-NFL, אחרי זכייה בגביע ההייזמן (השחקן המצטיין במכללות), אבל הוא בעיקר הצליח בליגה הקנדית החלשה. שני קווארטרבקים בדיוק בגובה שישה רגל שמאד הצליחו הינם דרו בריז ומייקל ויק, אבל בריז הוא אחד למיליון, וויק הוא קווארטרבק בינוני, אבל אולי האתלט הטוב ביותר שאי פעם הגיע ל-NFL. טיי דטמר זכה בגביע הייזמן בגובה שישה רגל, אך נבחר רק בסיבוב התשיעי בדראפט ואף פעם לא הצליח ב-NFL. כדי לתת קצת יותר פרופורציות לעניין, בעונה שעברה רק 3 מתוך 32 הקוואטרבקים הפותחים של קבוצות ב-NFL היו מתחת ל-1.88 מ’. אז שריפת בחירה כל כך גבוהה (ב-NFL, סיבוב שלישי בדראפט זה מאד משמעותי) על קווארטרבק נמוך היה נחשב מהלך בסיכון מאד גבוה.

ראסל ווילסון מתחמק מההגנה של אורגון ברוז בול 2012

יתכן שהדברים האלו מאד מבלבלים אוהד ספורט ישראלי שמכיר כדורסל או ענפי ספורט אחרים, בהם הצלחה בליגות הנוער בוודאי מקנה לשחקן מקום בקבוצות המקצועניות. ברור לכולם ששחקן כמו אנטוני דיוויס, הסנטר המצטיין של מכללת קנטאקי בעונה שעברה, ייבחר גבוה בדראפט של ה-NBA וכנראה יהיה אול-סטאר תוך זמן קצר. אבל פוטבול זה משחק אחר לחלוטין. הגודל הממוצע במכללות קטן בהרבה מה-NFL ואיכות ההגנות אינה מתקרבת לרמה של המקצוענים. כשמסננים את אלפי השחקנים שמשחקים במכללות ולוקחים רק את הגדולים, האתלטים, והמוכשרים ביותר ל-NFL, התמונה המקצוענית שונה בהרבה מהקולג’ים. וב-NFL, ידוע שרק קווארטרבק גבוה יכול להצליח.

ראסל ווילסון הנמוך מוסר מעל שני קווים של ענקים

תארו לעצמכם מה זה למסור כדור ב-NFL. אתה מקבל את הכדור ולוקח שלשה עד חמישה צעדים אחורה. קו של בין שלשה לחמישה שחקני הגנה דוחפים, מתפתלים, ורומסים בכל הכוח כדי להפיל אותך. קו של כחמישה שחקני התקפה מנסים לעמוד איתן מול הטייפון הזה שדוחף לכיוונך, אבל נדחקים לאחור, כך שה”כיס” הבטוח שמסביבך הולך ומצטמצם. יש לך מספר שניות בלבד לסרוק את מעמקי המגרש, לזהות את מיקום וכיוון התנועה של המגנים האחוריים ולבחון אם קיימת נקודה עתידית בה אחד התופסים של קבוצתך יעמוד בזמן שהקו האווירי בינך אליו יהיה נקי ממכשולים. ואז אתה צריך להעיף את הכדור ביעף ובזוית כמה שיותר חדה על מנת לשים את הכדור בדיוק במקום הנכון, כך שהתופס שלך, ולא היריב, ישים את ידיו על הכדור.

הבעייה עם המתואר לעיל היא שאותם שחקני הגנה שמנסים בכל כוחם למנוע את העפת הכדור אינם האדם הממוצע. הגובה הממוצע של שחקני קו ההגנה הקדמי הוא בסביבות 1.91 מ’ וכ-120 עד 140 ק”ג. מספיק קשה להעיף כדור מעל הראשים שלהם כשהגובה שלך הוא מעל 10 ס”מ יותר נמוך, אבל עוד יותר קשה כשהם מניפים יד (או שתיים) באוויר ומנסים להפריע לזריקה. אבל יתכן שהם לא הבעייה העיקרית. הרי בינם לבין הקווארטרבק נמצא שחקן התקפה שעושה ככל שביכולתו להגן על המוסר היקר, והחבר’ה האלה עוד יותר גדולים. 1.95 מ’ ו-140 ק”ג של שרירים ומסה מסתירים לקווארטרבק לראות את התופסים המהירים שלו ואת המיירטים הזריזים של היריב שרצים במעמקי המגרש. ואני מתלונן כשגבר ישראלי 1.80 מ’ יושב לפניי בקולנוע…

עוד 'איש קטן גדול' שזרק מסירת 'מאריה הקדושה' מפורסמת - דאג פלוטי על השער של ספורטס אילוסטרייטד ב-1983

אבל כנגד כל הסיכויים, ראסל ווילסון לא רק הצליח לכבוש מקום בסגל של סיאטל, לקראת סוף תקופת טרום העונה, פיט קארול יצא בהכרזה לעיתונות שווילסון יפתח את המשחק הראשון של העונה. ההכרזה הזו היכתה הדים ברחבי הליגה – הרי סיאטל הוציאה 19.5 מיליון דולר להחתים את מאט פלין, המחליף של ארון רודג’רס בגרין ביי שמסר ל-480 יארדים ושישה טאצ’דאונים מול דטרויט במשחק האחרון של עונת 2011 (למי שלא מבין, זה אחד המשחקים הגדולים לקווארטרבק בכל הזמנים!). אבל ווילסון היה יותר טוב מפלין באימונים והוא יצא למסע להוכיח שהוא שחקן NFL ליגיטימי. בחצי הראשון של העונה, הוא היה בינוני, אבל עשה כותרות כאשר מסר זריקת Hail Mary (זריקה בכל הכוח, שהקווארטרבק מתפלל למאריה הקדושה, שאולי שחקן שלו יתפוס אותו) בשניות האחרונות מול גרין ביי והשופט (המחליף) החליט שגולדן טייט, שחקן סיאטל, תפס אותו – מהלך שהאיץ את הנהלת הליגה לסיים את שביתת השופטים. סיאטל הצליחה להגיע לנובמבר עם מאזן של 4-4, כשהיה ברור לכולם שזו קבוצה בינונית, בנוייה על הגנה ומשחק ריצה, שמאד קשה לנצח אותה בבית.

לעומת ווילסון הבינוני, שני קווארטרבקים שנה ראשונה אחרים, אנדרו לאק ורוברט גריפין השלישי, הרשימו ביותר בעונת הרוקי שלהם ונעמדו בקרב צמוד על תואר רוקי השנה. אבל נובמבר הביאה רוח חדשה לעיירה הגשומה בצפון מערב ארה”ב, עם ניצחונות על מינסוטה וניו יורק ג’טס בבית והפסד צמוד למיאמי בחוץ, וסיאטל נסעה לשיקגו למאבק הגנתי מול מובילת ה-NFC East. ווילסון הוביל את סיאטל 97 יארד בשלוש הדקות האחרונות של המשחק ולקח הובלה עם מסירת טאצ’דאון לגולדן טייט. שיקגו קיבלה את הכדור חזרה עם 24 שניות והצליחה להשוות, אבל סיאטל קיבלה את הכדור בהארכה, ווילסון הפעם הוביל אותה 80 יארד לטאצ’דאון מנצח. זה כנראה שינה משהו בווילסון ובקבוצה כולה, כי בשני המשחקים הבאים הם עשו משהו שקרה רק פעמיים לפני כן בהיסטוריה של ה-NFL. מול אריזונה הם “pitched a shutout” (ניצחו על האפס) כאשר רמסו את הקרדינלס 58-0, וכשלא הספיק להם, הם נסעו לבאפאלו ונתנו לבילס תבוסה 50-17. הפעם האחרונה שקבוצה השיגה 50 נקודות בשני משחקים רצוף היה ב-1950, כשזה קרה פעמיים. במשחק הזה ווילסון היה ענק כאשר עשה שלשה טאצ’דאונס עם הרגליים ומסר לעוד אחד, מה שהקנה לו QBR של 97.6 (מתוך 100). אבל למעט שיקגו (שהיתה באמצע תקופת התפוררות), כל הקבוצות האלו היו חלשות, כך שהרבה אוהדים, ואני בהחלט ביניהם, לא לקחו את הסיהוקס ברצינות.

ואז הגיע יום ראשון.

החולצה של 'האוהד ה-12' תלויה מהגג של האיצטדיון בסיאטל בין אגדות הקבוצה

המשחק המסיים של השבוע הלפני אחרון של הליגה הביא את סן פרנסיסקו למגרש הביתי הרועש של סיאטל, המכונה “The Twelfth Man” בשל השפעת האוהדים על המשחק באמצעות העידוד החזק. סן פרנסיסקו היתה אחת המועמדות לאליפות מתחילת העונה, אבל לאחר שנסעו לניו אינגלנד והובילו 31-3 על החבורה של טום בריידי בשבוע שעבר, כבר לא היה ויכוח מי הפייבוריטית לסופרבול ב-NFC. לא רק שההגנה של סן פרנסיסקו היא הטובה ביותר בליגה, אבל מאז שקולין קפרניק לקח את תפקיד הקווארטרבק לפני חודש, גם ההתקפה שלה מלהיבה. והנה בא איש קטן בגובה 1.80 ומוביל את סיאטל לשני טאצ’דאונים והובלה 14-0 ברבע הראשון. שפשפתי את העיניים טוב טוב, וכשפתחתי אותם, הסיהוקס כבר הובילו 28-6 במחצית. אבל ווילסון לא סיים ובמחצית השנייה הוביל את סיאטל לעוד שני טאצ’דאונים וניצחון מוחץ 42-13 על ההגנה הכי טובה בליגה. ואולי יותר מרשים מזה, ארבעת הטאצ’דאונים של ווילסון העמידו אותו על 25 מסירות לטא’צדאון העונה, רק אחד מתחת לשיא של 26 טאצ’דאונים לשחקן שנה ראשונה שנקבע על ידי לא אחר מאשר פייטון מאנינג.

הקרב הצמוד על תואר רוקי העונה - לאק, גריפין, ועכשיו גם ווילסון

עם כל הכבוד לאנדרו לאק, שלקח את אינדיאנפוליס משפל לפלייאוף ול-RG3 שקורע את הליגה עם האתלטיות והאלגנטיות במשחק שלו, אם ראסל ווילסון משווה את השיא של פייטון מאנינג השבוע נגד סנט לואיס, הוא מקבל את הקול שלי לרוקי העונה. כל 180 הסנטימטרים של הבחור הזה בנויים מחומר של שחקן!

השאירו תגובה:

{ 7 comments… read them below or add one }

אילון 29/12/2012 at 7:16

אהבתי, כתבה מעניינת. בהצלחה לדאקס שלך בשבוע הבא בגמר!

השב לתגובה זו

aditeman 29/12/2012 at 18:13

שידור בסלון שלי בשבת בצהריים – עדיין תהיה בארץ?

השב לתגובה זו

אילון 29/12/2012 at 20:45

כבר לא, חבר שלי (אוהד דאקס שרוף) נוסע לאריזונה לראות את המשחק. כרטיסים ב-150$ ומעלה!
שתנצחו!

השב לתגובה זו

מנחם לס 29/12/2012 at 20:46

אתר חמוד. למי שמעוניין בסיכומי ופריוויו פוטבול מעתה ועד הסופרבול, ב-hoops.co.il יש לנו זאת באופן קבוע!

השב לתגובה זו

aditeman 30/12/2012 at 16:28

אחלה!
לידיעתך, אני גם כותב על כדורסל לאחר שהטירוף של הפוטבול מסתיים.

אדי

השב לתגובה זו

נץ ים 30/6/2013 at 11:56

טעות- QBRating מקסימלי הוא 158 ולא 100 כפי שצוין בכתבה

השב לתגובה זו

aditeman 30/6/2013 at 12:49

נץ,
קודם כל, טוב לדעת שעדיין קוראים פוסטים שכתבתי לפני חצי שנה! אשמח לשמוע עוד תגובות גם לפוסטים אחרים ובאופן כללי.

לגבי ה-QBR – יש כמה מטריקות למדידת קווארטרבק. באמת, המפורסם ביותר הוא ה-Passer Rating, שכולל מדד של אחוזי מסירות מושלמות, יארדים, טאצ’דאונים ואינטרספשיינים והמקסימום שלו הוא 158.3. אבל לפני שנתיים, ESPN עשו עבודת מחקר מעמיקה והמציאו מטריקה מתחרה, המכונה QBR או Total QBR שאמורה להכליל הרבה יותר סטטיסטיקות ולתת תמונה יותר נכונה לגבי איכות המשחק של הקווארטרבק. המטריקה הזו (אותה ציטטתי כאן) היא מנורמלת ל-100 (בערך כמו השיטה המטרית לעומת המיילים/פאונדים/אינצ’ים האמריקאית עם המדדים המוזרים שלה).
כש-ESPN פירסמו את המטריקה הזו, כתבתי עליה פוסט שלם בשם “שנת הקווארטרבק” שלבטח תעניין אותך (יש קישור בתוכן הפוסט).

תודה ותמשיך להגיב!

אדי

השב לתגובה זו

Leave a Comment

{ 1 trackback }

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: